החלטה בתיק רע"ב 7710/09

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל), בה נדחתה עתירת המבקש כי יותר לו לקיים את חופשותיו מבית הסוהר בבית אביו בפתח תקווה.

עיקרי העובדות

1.        המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ד' ברלינר, ש' גדות ונ' ישעיה) בשורה ארוכה של עבירות מין. בעת שפלוני שהה בבית הסוהר, דאג המבקש לאשתו ולבנותיו הקטינות של פלוני. בבנות הללו (להלן: המתלוננות) ביצע המבקש, במשך כשבע שנים, עת היו המתלוננות בנות 12 עד 18, שורה ארוכה של עבירות מין קשות ביותר. בגין עבירות אלה גזר בית המשפט המחוזי על המבקש 18 שנות מאסר לריצוי בפועל. המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו. בית משפט זה (השופטים מ' חשין, י' קדמי וע' ר' זועבי) דחה את ערעורו (ע"פ 2027/99), והמבקש החל לרצות את גזר דינו בשנת 1999.

           עניינו של המבקש הובא בפני המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) מספר פעמים לצורך הערכת המסוכנות הנובעת ממנו לעניין יציאותיו לחופשות. לאור הערכת מב"ן כי מסוכנותו של המבקש לטווח הקצר - בכפוף לתנאים מגבילים - היא נמוכה, אושרו תחילה למבקש חופשות בנות 8 שעות, אשר הוארכו בהדרגה ל-48 שעות. תחילה יצא המבקש לחופשות בבית אביו בפתח תקווה. בשנת 2007 אחת המתלוננות, אשר מתגוררות בסמוך לבית אבי המבקש, פנתה לקצינת נפגעי עבירות בשירות בתי הסוהר ומסרה כי ראתה את המבקש במהלך חופשתו, וכי היא חוששת כי יפגע בה או בילדיה. בנוסף, פנתה המתלוננת לבית משפט השלום בפתח תקווה בבקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המבקש (בש"א 954/07). בית המשפט (כב' השופט א' מקובר) החליט כי יש לאסור על המבקש להיכנס לפתח תקווה בעת חופשותיו, וכן כי יש ליידע את המתלוננת מבעוד מועד בדבר יציאת המבקש לחופשות. בעקבות החלטה זו סומן המבקש במערכות הממוחשבות של שירות בתי הסוהר כ"אסיר פוגע", ומשמעות הדבר היא כי מאז מיודעת המתלוננת מבעוד מועד בדבר יציאת המבקש לחופשות. בנוסף, משנת 2007 התקיימו חופשותיו של המבקש מחוץ לפתח תקווה.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

2.        ביום 17.12.2008 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עע"א 3490/08) בה ביקש לשנות את מקום חופשותיו לפתח תקווה (להלן: העתירה הראשונה). עובר למועד הדיון בעתירה זו ניתנה חוות דעת עדכנית מאת מב"ן בה נקבע כי למב"ן אין התנגדות לקיום חופשותיו של המבקש בבית אביו בפתח תקווה, אבל זאת רק במידה והמתלוננות אינן מתגוררות בסמוך לבית האב. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שיצר) דחה את עתירת המבקש וקבע כי על מנת למנוע פגיעה במתלוננות, על המבקש לקיים את חופשותיו במרחק של לא פחות מ-7 קילומטרים מבית המתלוננות. אם במסגרת טווח זה לא ניתן לקיים את החופשות בתוך פתח תקווה, אזי מקום החופשות לא יהיה בפתח תקווה.

           מספר חודשים לאחר דחיית העתירה הראשונה, הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי (להלן: העתירה השנייה). בעתירה זו ביקש המבקש, בין השאר, כי יותר לו לשהות בפתח תקווה במהלך חופשותיו. עוד ביקש כי תאושר הוצאתו לחופשה חריגה בת 72 שעות בראש השנה, שתתקיים אף היא בפתח תקווה. לקראת הדיון בבית המשפט התקבלה חוות דעת עדכנית ממב"ן ובה חזרו גורמי מב"ן על עמדתם לפיה אין להם התנגדות לקיום חופשותיו של המבקש בבית אביו בפתח תקווה, אבל זאת רק במידה והמתלוננות אינן מתגוררות בסמוך לבית האב. בנוסף, התקבלה גם עמדת המשטרה ולפיה במידה וימציא המבקש כתובת שהייה העומדת בקריטריון של בית המשפט - מרחק מינימאלי של 7 קילומטרים בין הכתובת לבית המתלוננות - אזי תאושר שהייתו בפתח תקווה במהלך חופשותיו. יצוין כי הן לשיטת המבקש והן לשיטת המשטרה המרחק בין בית אבי המבקש לבית המתלוננות קטן מ-7 קילומטרים. בית המשפט (כב' השופט צ' גורפינקל) דחה את עתירתו של המבקש וקבע כי ההחלטה שחופשותיו של המבקש יתקיימו במרחק שלא יקטן מ-7 קילומטרים מבית המתלוננות היא סבירה.

טענות הצדדים

3.        בקשת רשות הערעור של המבקש עוסקת בהחלטה זו של בית המשפט. לטענת המבקש מוצדק להעניק רשות ערעור בעניינו שכן החלטת בית המשפט קמא מעלה מספר שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינו הפרטני. ראשית, לטענת המבקש, המשטרה לא מסרה את התנגדותה בכתב עובר לדיון. תחת זאת, נמסרה, בעל פה, בדיון בבית המשפט עמדת יחידת השטח של המשטרה. המבקש מוסיף וטוען כי משלא התנגדו המשיבים לעתירה לא היה מקום להתנגדות באי כוח המשיבים לה, וממילא היה על בית המשפט לקבל את עתירת המבקש כעתירה מוסכמת. שנית, המבקש טוען כי בקובעו מרחק מינימאלי של 7 קילומטרים בין בית המתלוננות למקום בו יותר למבקש לקיים את חופשותיו קבע בית המשפט קריטריון שאינו אפשרי מבחינה אובייקטיבית, שכן אי אפשר להמציא כתובת בפתח תקווה אשר תהיה במרחק של פחות מ-7 קילומטרים מבית המתלוננות. לטענת המבקש, משכך, קריטריון זה אינו יכול לעמוד. שלישית, לטענת המבקש, לאחר שבמשך שנים מספר הוא הורשה לצאת לחופשות במתכונת מסוימת, תנאי חופשותיו הורעו מסיבה שאינה קשורה להתנהגותו, דבר שהינו בעייתי לטענתו. בנוסף לכל האמור, המבקש טוען כי בשל נסיבותיו האישיות ראוי להיעתר לבקשתו: אביו מרותק למיטת חוליו ואין באפשרותו לצאת את ביתו. כתוצאה מכך, המבקש לא זכה לראות את אביו מאז הופסקו חופשותיו בפתח תקווה.

4.        על פי החלטתי הגישו המשיבים את תגובתם. המשיבים סבורים כי דין בקשת הערעור להידחות על הסף שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. לטענת המשיבים, הבקשה מתייחסת לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, וככזו אינה מעלה שאלה המצדיקה רשות ערעור. יתרה מכך, המשיבים גורסים שדין הבקשה להידחות גם לגופה. לטענת המשיבים, הן מב"ן והן המשטרה הגישו התנגדות לשחרור המשיב לחופשות במקום הנמצא בסמוך לבית המתלוננת, וזאת כיוון שהדבר מסכן אותה. לטענת המשיבים, במקרה כזה אינטרס ההגנה על הציבור, ובכלל זה על המתלוננות, גובר על האינטרסים העומדים מאחורי הרצון לשחרר את האסיר לחופשה בבית אביו. יתרה מכך, ביטחון הציבור גובר גם על נסיבותיו האישיות של האסיר, בעיקר במקרה של אסיר אשר מואשם בעבירות מין כל כך קשות.

דיון

5.        בניגוד לטענותיו של המבקש, עתירתו נסובה סביב שאלות הנוגעות רק לעניינו הפרטי, ואין בהן כל שאלה שתצדיק מתן רשות ערעור. נקודת המוצא בכל הקשור לחופשות אסירים הינה כי לאסיר אין זכות קנויה לחופשה. החופשה היא פריבלגיה הניתנת לאסיר על פי שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר, כאשר ההחלטה בנוגע לחופשה מתקבלת רק לאחר קבלת חוות דעת ממב"ן. האינטרסים המרכזיים באישור חופשות לאסירים הינם חיזוק הקשר של האסיר למשפחתו ולקהילתו ויצירת תמריץ להתנהגות טובה של האסיר. מנגד, עומד האינטרס של הגנה על שלום ובטחון הציבור, ובכללו גם קורבנות העבירה. במקום בו הגורמים המקצועיים סבורים כי שחרור אסיר לחופשה מסכן את שלום הציבור, ההגנה על הציבור גוברת על הרצון לשחרר את האסיר לחופשות (לעניין זה ראו: רע"ב 8734/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.2.2009), פסקה 8 לפסק הדין (להלן: עניין פלוני); עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678 (2003), 714ג ואילך (להלן: עניין אל עביד)). בעניינו של המבקש נקבע על ידי הגורם המקצועי - מב"ן - כי על מנת להגן על אחת המתלוננות יש למנוע מן המבקש לצאת לחופשות במקום הסמוך לביתה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שיצר) תירגם את המונח 'סמוך' למישור האופרטיבי, וקבע כי אין להוציא את המבקש לחופשות במקום הנמצא במרחק של פחות מ-7 קילומטרים מבית המתלוננת. כיוון שבית אבי המבקש נמצא בתוך טווח 7 הקילומטרים, החלטה זו אינה מאפשרת למבקש לקיים את חופשותיו שם. מאידך, ההחלטה אינה מונעת באופן גורף את הוצאתו של המבקש לחופשות. אכן, כאמור, ניידותו של אבי המבקש מוגבלת מסיבות רפואיות. אולם, לא השתכנעתי כי מגבלה זו מונעת באופן מוחלט את הפגשת המבקש עם אביו. מהמתואר בבקשה - ומבלי לפרט מטעמי צנעת הפרט - ברור כי אבי המבקש מוצא מביתו באופן שוטף לצרכים רפואיים. לכן, ניתן ליצור מפגש בין המבקש לאביו, גם אם הדבר לא יתרחש בבית האב בפתח תקווה. משכך, החלטת בית המשפט קמא הינה החלטה מאוזנת ומידתית.

6.        כזכור, המבקש טוען כי החלטת בית המשפט קמא אינה יכולה לעמוד שכן מבחינה אובייקטיבית אין אפשרות לקיימה. המבקש טוען בהקשר זה כי אין אפשרות להמציא כתובת בפתח תקווה שתהיה במרחק של יותר מ-7 קילומטרים מבית המתלוננות. טענה זו אמנם הוזכרה בעתירת האסיר השנייה שהגיש המבקש, אולם היא לא הועלתה על ידי באת כוח המבקש בדיון בבית המשפט המחוזי, וממילא לא הוכחה. על כן, אין מקום ליתן רשות ערעור על עניין שכלל לא נבחן. אוסיף ואומר כי אף אם הטענה כי אין אפשרות אובייקטיבית להמציא כתובת בפתח תקווה שתהיה במרחק של יותר מ-7 קילומטרים מבית המתלוננות נכונה לא נובע מכך כי החלטת בית המשפט אינה יכולה לעמוד, אלא כי קיום חופשותיו של המבקש בפתח תקווה - בטווח של 7 קילומטר מבית המתלוננת - אינו אפשרי.

7.        לא אוכל לקבל את טענת המבקש לפיה, כביכול, המשטרה לא התנגדה לשחרור המבקש לחופשות ולכן גם באי כוח המשיבים לא יכולים היו להתנגד לשחרורו. המשטרה העבירה את התייחסותה לשאלת שחרורו של המבקש לחופשה ביום 9.9.2009. בהתייחסות זו נקבע, כאמור לעיל, כי במידה וימציא המבקש כתובת שהייה שאינה נמצאת בסמוך לבית המתלוננות אזי תאושר שהייתו בפתח תקווה במהלך חופשותיו. מדובר אם כן בהתנגדות לקיום החופשות בבית האב, וזאת מכיוון שבית האב נמצא בסמוך - ובכל מקרה במרחק קטן מ-7 קילומטרים -  מבית המתלוננות.

8.        לפיכך, איני מוצאת מקום ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא לאפשר את חופשותיו של המבקש רק במרחק הגדול מ-7 קילומטרים מבית המתלוננות, בין מחוץ לפתח תקווה ובין בתוך העיר.

9.        הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"ז חשון, תש"ע (4.11.2009).